לא לערכאה רביעית לערעורים 

הלחץ להקים ערכאה רביעית לערעורים אינו פוסק ואף שכבר הזדמן לי לעסוק בנושא הרי שטרם התקיים בו דיון ציבורי ממשי. הפעילות אינה פוסקת. בעיתון הארץ פורסם לא מכבר כי "נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הורתה לבחון אפשרות להקמת ערכאה שיפוטית רביעית שתפעל כבית משפט ארצי לערעורים. "

לאחרונה התקיים כנס שופטים שתכליתו הייתה לדון במצוקותיה של מערכת המשפט. קצת קשה לקים דיון יסודי במעמד 500 איש, אך השופטים שמעו בוודאי בקשב רב את דבריה של הנשיאה . בצד דברים נכונים וחשובים חזרה נשיאת העליון לדרישתה הנושנה להקל מעל העומס בבית המשפט העליון ולהקים ערכאה רביעית לערעורים.המכון הישראלי לדמוקרטיה התגייס לעזרה וכבר קיים גם הוא דיון אוהד בהצעה ועבודת הכשרת הקרקע נמשכת.

רעיון הערכאה הרביעית אינו רעיון חדש ודבר אין לו עם שאלת העומס בבית המשפט העליון, באופן מוחלט ובאופן יחסי לבתי משפט האחרים. מקורה של הדרישה להקמת ערכאה רביעית הוא בתפיסת יסוד שעל בית המשפט העליון לעסוק בתיקון נורמטיבי ולא בתיקון אינדיווידואלי. תפקידו הוא לקבוע הלכה ולא לתקן עוול פרטי. בית המשפט העליון מבקש לפנות עצמו אך ורק לעיסוק בסוגיות עקרוניות ולא בשאלה אם צדק בית המשפט המחוזי בקביעה שנאשם ביצע מעשה מסוים,שחוזה הופר, או שיש לשלם פיצוי בסכום כזה או אחר.

דרישה זו הועלתה פעמים אחדות בעבר הרחוק ובין היתר בספרו של אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי ב1987 [ע"מ 312-313" כתב אהרן ברק:

המשטר הדמוקרטי קובע את המסגרות הערכיות בהן פועל בית המשפט. פעולתו של בית המשפט קובעת את תוכנו של המשטר הדמוקרטי. על מנת שבית המשפט העליון יוכל למלא את תפקידו הנורמטיבי,מן הראוי הוא להפריד בין תפקידו כבית משפט עליון לבין תפקידו כבית משפט לערעורים" [ע"מ 212]

ובהמשך:

"מרבית המקרים הבאים בפני בית המשפט העליון מן הראוי היה להם שלא יבואו בפניו,אלא בפני ערכאת ערעור מיוחדת ,אשר ממנה יבואו הערעורים-ברשותו של בית המשפט העליון-לבית המשפט העליון. בדרך זו ישוחרר בית המשפט העליון מהצורך לעסוק אך בתיקון אינדיבידואלי בלבד ויוכל להקדיש את מלוא זמנו לאותם תיקונים אינדיבידואליים הגוררים אחריהם תיקונים נורמטיביים"
[ע"מ 213 ].

כדאי לשים לב לעובדה פשוטה. הדרישה להקמת ערכאת ערעורים נפרדת לא הושמעה על ידי אהרן ברק כחלק מפתרון בעיית העומס בבית המשפט העליון. ברק אינו מתייחס כלל לסוגיה זו. מדובר כאן בהשקפה עקרונית מה צריך להיות מעמדו של בית המשפט העליון ובאילו נושאים עליו לעסוק.

לנושא הערכאה הרביעית התייחסה גם וועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט בראשות שופט בית המשפט העליון בדימ' תאודור אור [ע"מ 19-24 לדו"ח]. וועדה זו הגישה המלצותיה ב8/1997 ושללה במפורש את הצעה לכינון ארבע ערכאות משפט. לעומת זאת הוועדה קבעה כי ניתן להפוך את בית המשפט העליון לערכאה שהפניה אליה תהיה ברשות בלבד ,על ידי העברת מרב סמכויות השיפוט לבתי משפט השלום שיפעלו כערכאה ראשונה. בפועל הורחבו מאד סמכויות בתי משפט השלום-אך לאור התנגדות קשה תהליך זה נבלם. עיון בדו"ח וועדת אור מלמד כי אין בו דיון ממשי בשאלה מדוע יש להפוך את בית המשפט העליון לערכאה שהפניה אליה היא ברשות בלבד.

לא אפרט ברשימה קצרה זו את הנימוקים הרבים המועלים נגד כינון ערכאה רביעית. רעיון זה נתקל בעבר בהתנגדות פנימית חריפה בתוך מערכת המשפט הואיל והוא יותר בעיות ממשיות של קידום ,של נסיגה במעמדם של שופטים שלא יקודמו וכיו"ב בעיות חשובות שדבר אין להן עם השאלות המרכזיות. ייתכן ששאלות אלו יעכבו וימנעו הגשמתו של הרעיון בעתיד.

על אף שאני מתנגד חריף להצעה לכינון מבנה של ארבע ערכאות במערכת המשפט נראה לי שיש לקיים דיון מעמיק בהצעה. הדיון צריך להתקיים לגופו של עניין, מבלי לנסות ולהסוות את ההצעה כאמצעי נוסף להתגברות על בעיית העומס בבתי המשפט או לנמקה בכל תכלית צדדית אחרת. ההצעה להקים ערכאה נוספת אינה רלוונטית לבעיית העומס בבית המשפט העליון, שכן את בעיית העומס ניתן לפתור על ידי הגדלת מספר השופטים גם בבית המשפט העליון ובדרכים נוספות

ההצעה להקמת ערכאת ערעורים רביעית הנה ההצעה עקרונית הנוגעת לעצם תפקידו ומעמדו של בית המשפט העליון ולמבנה המשטר בישראל. לאחר הקמת ערכאה רביעית תחול מהפכה במעמד בית המשפט העליון והוא יהיה שונה לחלוטין ממעמדו היום. אם יש מי שסבור כי כיום המוסד אקטיביסטי מדי, ניתן לבשר לו שהוא עדיין לא ראה דבר. מכל מקום אין למנוע דיון ציבורי גלוי בהצעה בו ייטלו חלק כל הגורמים המעוניינים.

מצער היה לקרוא כי בכנס שופטים שנועד לדון במצוקותיה של כלל מערכת המשפט התייחסה נשיאת העליון,הטוענת למעמד של נשיאת הרשות השופטת, בעקר למצוקותיו ושאיפותיו של בית המשפט העליון הגם שחלק קטן מאד מהשירות המשפטי ניתן על ידי מוסד זה.על מנת להבטיח ראיה כלל מערכתית יש להקים את מוסד נשיא הרשות השופטת בראשו יעמוד שופט שיהיה אחראי על כלל צרכי המערכת ולא יראה עצמו מחויב לאינטרסים